שרעבי ואח' נ' חברת סלקום ישראל בע"מ

פסק דין

לפני תביעה קטנה על סך של 2500 ₪.

התובע מחזיק במכשיר טלפון נייד ומנוי על קו טלפון באמצעות הנתבעת.

אין חולק כי התובע נסע בקיץ אשתקד לחו"ל ואחר נסיעתו חויב חשבון הטלפון בגין ביצוע שיחות מחו"ל. כשפנה התובע לנציגי הנתבעת על מנת לברר פשר החיוב המופרז לטענתו הוסבר לו כי מאחר ולא דאג לפנות לחברה בטרם הנסיעה ולהגיע להסכמה על מחיר מופחת יותר הוא חויב בתעריף הרגיל.

לאחר שביקש התובע לשוחח עם המנהלת במקום הגיעה האחרונה והסבירה לו שאין בידה לסייע לו. התובע הודה לה לטענתו אך הודיע לה כי יש בכוונתו לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת ולעבור לחברה אחרת. כששמעה המנהלת דברים אלו ביקשה ממנו להמתין ולאחר המתנה של כ- 20 דקות הודעה לו נציגת הנתבעת כי הנתבעת מוכנה לתת לו הטבה בשווי של 180 ₪ המורכבת מזיכוי חודשי של 10 ₪ למשך 18 חודשים. התובע טוען כי ביקש לדעת אם הטבה זו מותנית בהתחייבות מצידו לתקופה של 18 חודשים הנציגה השיבה בשלילה.

התובע דרש לקבל מסמך כתוב אודות הסכמות אלו אך במעמד זה לא ניתן לו מסמך כלשהו אלא נציגת הנתבעת שרבטה של פרטי ההטבה על מסמך החיוב לשיחות לחו"ל. לאחר מכן קיבל התובע לבקשתו מסמך ההטבה במייל ושם גילה לתדהמתו כי המסמך כולל התחייבות לתקופה של 18 חודשים ובמידה והוא יעזוב את החברה אזי עליו להשיב 500 ₪.

ביום 8.5.2011 שמעתי את עדות התובע ומטעם הנתבעת לא הובאו עדי כשלהן.

עדותו של התובע לא נתגלו בה סתירות ואני מקבל את גרסתו כפי שהובאה לעיל במלואה.

לדעתי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב כאשר מחד במעמד מתן ההטבה הסכימה באמצעות נציגתה כי לא תהיה התחייבות ומצד שני בשלב מאוחר יותר הציגה מסמך אשר משקף לטענתה את תוכן ההסכמות לפיהן התובע מחויב לנתבעת ל- 18 חודשים כאשר ובמידה התובע יפר תנאי זה ישלם קנס של 500 ₪. מדובר בניסיון של הנתבעת להחזיק בלקוח בכח תוך שימוש במצג שווא לפיו המדובר בהטבה כאשר בדלת האחורית הכניסה הנתבעת תנאי לפיו הוא מחויב לחברה לתקופה של 18 חודשים.

הנתבעת אף לא דאגה לתת לתובע מסמך כתוב במעמד ההסכמה, על אף שיכלה לעשות כן על נקלה, ואילו הייתה עושה כן היה התובע עומד ע לנקלה על תוכן ההסכמה אשר יש בדעת הנתבעת להכתיב ולתת את האפשרות להסכים לה בצורה חופשיה.

אמנם הנתבעת הסכימה לני לבטל את אותה התחייבות אך הדבר נעשה לאחר שהוגש כתב התביעה ובמסגרת הטיעון בעל פה.

אני מקבל את טענת התובע כי יש לפצותו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ובשל העובדה כי נמנעה ממנו האפשרות להתנייד בתקופה זו בשל אותו תנאי שהציבה הנתבעת.

לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 750 ₪. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 250 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אייר תשע"א, 09 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: